מצלמים

רוצים לדעת עוד? לחצו

ארגון מחדש בחיים

לפני כשנה התחלנו לצלם

התחלתי לצלם לפני שעברנו דירה וכשהגעתי לצומת דרכים בה הייתי צריכה לקבל החלטות בנוגע להמשך הטיפולים.

  המצלמה הפכה להיות חלק בלתי נפרד מחיי ומצאתי את עצמי נהנת מכל רגע ורגע.

צילמתי כשבא לי וכשהרגיש לי נכון, ולאט לאט נרקם לו תהליך עם הרבה רגעים מיוחדים, זכרונות, צחוקים, בכי ומה לא..

מזמינה אתכן לצלול לסיפור שלי, להנות, לצפות, לקבל (אולי) תובנות, לראות ולהבין מה זה אומר להיות מטופלת פוריות דרך המצלמה…

—————————————————————————————————————————-

הצילומים משקפים את התהליך האישי שאני עברתי ואינם באים להעיד על התהליך אצל כל מי שעוברת טיפולי פוריות.

סגור

אני מרגישה שהזמן עובר, וכולן מתחילות ללדת..

החיים שלי חייבים לעבור שינוי, כדי שאוכל להמשיך את התהליך ולהיות חזקה בהתמודדות של מה שצופן לי העתיד.

באופן קבוע אני נעזרת בתמיכה של טיפולים אלטרנטיבים, אני מבינה שאלה רגעי השפיות שלי. מצאתי את עצמי מזדקקת להמון מגע, מגע רך ומלטף שמקנה לגוף כל כך הרבה רוגע בתקופה הזאת.

באחד הטיפולים, המטפלת היקרה שלי, מיקי לנגלבן, עשתה לי דימיון מודרך nlp, כלי שעם השנים למדתי גם אני להשתמש בו ולהיעזר בו רבות.

הגענו לאיזה רגע בטיפול שבו היא ביקשה ממני לדמיין.. לדמיין חיה, אני הרי חולה על חיות, והיה לי ברור שאני תוך רגע אחשוב ואדמיין את החיות שיש לי בבית, אבל לא.. איפשרתי לעצמי לשקוע והרצתי המון חיות, פתאום… קפצה לי לראש נמלה- נורא התבאסתי! מה הקשר שלי לנמלה, למה אני מדמיינת חיה שלא מסמלת לי כלום.

שיתפתי את מיקי שאני רואה נמלה והיא ביקשה ממני לתאר לה איך הנמלה נראית- בדמיוני היו לה 6 רגליים, אבל הרגליים האמצעיות שלה היו שבורות.

אני מודה שלא הבנתי מה זה אומר, אבל מיקי התחילה לתת לי את הפרשנות שלה שכל כך נגעה בי וחשפה במלוא עוצמתה את המקום הרגשי והמתוסכל בו אני נמצאת.. איך החיים שלי השתנו מהקצה אל הקצה ועברו ארגון מחדש- מאישה חרוצה כמו הנמלה מישהו שם לי ברקסים- אולי יש לזה סיבה ואולי לא, זה רק הזמן יגיד.

התקופה הזאת מצריכה מאיתנו לעשות ארגון מחדש בחיים שלנו- החיים לא יכולים להתנהל כפי שהיו, גם אם אנחנו מרגישות שאנחנו סופרוומן. כמו שכשאנחנו מתחתנות אז המשמעות היא שאנחנו חיות בזוג- אנחנו עושות התאמה לחיים החדשים שלנו.

אני מאמינה ששינוי הוא הכרחי, הוא מקל על הנפש ומנטרל את הרגעים שהקשו עלינו גם אם לא תמיד הייתה לנו מסוגלות להודות בזה ביננו לבין עצמנו.

אני רואה בטיפולי הפוריות משבר באמצע החיים, כמו כל משבר שהיינו יכולות לחוות- פרידה, גירושין, אבל, כישלון וכו'.. החוכמה שלנו היא לדעת ליישם על עצמינו כלים שיעזרו לנו להתמודד עם הדרך ולהפוך אותה לנעימה יותר..

כל אחד חווה משבר בתחומו, לאחד קל יותר בדברים כאלה ולשני בדברים אחרים.. בואו נגיד תודה על מה שיש לנו ולא נסתכל על חצי הכוס הריקה- היא ריקה אז היא לא מעניינת (-:

תעשו חושבים עם עצמכן, השינוי יביא לתוצאה שאת מצפה לה

עדי

מה דעתכם על הפוסט?

* חובה