מחשבות

רוצים לדעת עוד? לחצו

הילד הזה הוא שלי

מחשבות

הראש מוצף במחשבות. מחשבות שרק מטופלות פוריות יוכלו להבין..

הלבטים, החששות, התקפי הצחוק והבכי, השמנה, הורמונים, לקבל מחזור כל חודש וכל דבר שמלווה אותנו ומוקצן בתקופה המאתגרת הזאת.

כתבתי לאורך כל תקופת הטיפולים ונערמו לי אינסוף מילים שלאט לאט התחברו לסיפורים קצרים.

בואו לקרוא ולחוות מקרוב דרך העיניים שלי מה זה להיות מטופלת פוריות.

——————————————————————————————————————————

 הסיפורים משקפים את התהליך האישי שאני עברתי ואינם באים להעיד על התהליך אצל כל מי שעוברת טיפולי פוריות.

סגור

אימהות.
אני תמיד בתחושה שאימהות אחרי טיפולי פוריות היא אימהות נורא שונה, כי יש משהו בתהליך של קבלת הילדים לעולם שהופך פתאום להיות מאוד לא מובן מאליו.
פתאום ממתכננות תוכניות אנחנו הופכות להיות מנוהלות על ידי מציאות החיים, ומה שחשבנו שיקרה בדרך שיקרה לא תמיד קורה.
ואז הילד/ה מגיעים לעולם ואנחנו מוצאות את עצמנו שואלות שאלות, מוצפות רגשית בכל מיני דברים שעברנו ובקושי שנאלצנו לעבור.
אני מרגישה שכשילדתי לקח לי המון זמן להתחבר לארבל, הרגשתי שפתאום יש לי תחושת חופש נורא גדולה, תחושה שחזרתי לחיות אחרי 4.5 שנים קשות.
למדתי שכל אחת מרגישה אחרת, אבל ממה שאני שומעת וחווה נשים על אימהות אחרי טיפולים זה שיש חיבור נורא גדול לתינוק/ת או ניתוק נורא גדול.
אני חוויתי ניתוק.
אני חושבת על זה, על התהליך שעברתי בשנתיים האלה כאמא ועל החיבור הכנה והאמיתי שלי לארבלי. זה ממש היה תהליך, תהליך של התחברות והתקשרות והכרות.
היום הוא לא מרגיש טוב, ופתאום בלי ששמתי לב הוא הפך לילד, משהו בהבנה שלי שהוא שלי, בהבנה שאני אמא מתחיל לגעת בי באמת רק בתקופות האחרונות.
אז לכל אמא חדשה, תזכרי שהכל זמני, ומה שאת מרגישה הוא שלך והכל לגיטימי.
מקווה שהחופשת מחלה עם ארבל תעבור במהרה (-:

טקסט 8.10

מה דעתכם על הפוסט?

* חובה