סיפורי נשים

רוצים לדעת עוד? לחצו

טבעי

סיפורי נשים

אנחנו שונות מגברים, בנויות שונה, חושבות שונה..

גם בתוכנו כל אחת היא עולם ומלואו ותמיד כייף ללמוד ולהכיר נשים חזקות, לשמוע וללמוד מהן

הייתי שמחה להכיר אתכן, נשים שעברו ושעוברות את התהליך-

אז

מי את? בת כמה את? יש לך ילדים? את נשואה? רווקה? באיזה מסגרת משפחתית את מביאה ילד- יחידנית, בחוזה, יחסים חד מיניים

איך את מתמודדת או התמודדת עם התהליך ברמה האישית, הזוגית והמשפחתית? איך הטיפולים השפיעו על הקשרים שלך עם חברות? איך הטיפולים השפיעו עליך מבחינה מקצועית, במקום העבודה?

הרי יש בך הרבה מעבר לטיפולים בחיים.

מה הסיפור שלך?

——————————————————

תכתבי לי ואפרסם rettersblog@gmail.com

סגור

סיפור על אהבה וחושך:

3 שנים. זה הזמן שלקח לי להיות אמא. 3 שנים בהם עברתי את כל הדרך – טבעי, טבעי עם איקיקלומין, הזרעות על טבעי, הזרעות על איקיקלומין, הזרעות על גונאל, שאיבות, החזרת טריים, החזרת מוקפאים וכו'. מה שנקרא – מטופלת פוריות על מלא.

ובכל אותה תקופה – הרגשות על 200. התרגשות שיא לפני החזרה/ הזרעה, חרדות לפני שאיבה, מתח וציפייה בשבועיים שאחרי, בכי ודיכאון כשנכנסת לשירותים והתחתון אדום, וקוצים ועצבנות בחודש המתנה. בקיצור – כל רגש שקיים עבר אצלי כל חודש. וקצב התחלופה בניהם – שלא נדע….

והאנשים מסביב? "אל תהיי בלחץ". "זה יגיע בקצב שלו". "אולי תנסו לשכב כל יום". "תשכבו כל יומיים". "ניסית מקלוני ביוץ?". "תאכלי ריבת אתרוגים". "תעשי הפרשת חלה". "תהיי עם רגליים למעלה". "תשלבי רגליים שלא יברח". ועוד פנינים שצריכים להכניס לפנתאון.

ולא הבנתי למה זה לא מצליח? על פניו אני עושה הכל לפי הספר. תלמידה מצטיינת שלא מוותרת על אף הוראת רופא/ המלצת רבנית/ המלצת אמא/ טיפול אלטרנטיבי וכו'. כל מה שמבקשים עושה על הצד הטוב ביותר. וזה פשוט לא מצליח.

ואז, לפני כמעט שנה, הבנתי מה שכחתי בכל התהליך הזה. את הדבר הכי חשוב בעולם – אותי! והבנתי שאם אני לא אשנה את זה. אין סיכוי שמשהו יקרה.

החלטתי להחליף רופא ופרוטוקול (משנה מקום, משנה מזל) וההתחלתי ללכת לטיפול אצל מטפל הוליסטי. למדתי בודהיזם, עשיתי מדיטציות, הפכתי טבעונית, ובעיקר בעיקר הקשבתי לעצמי. כל יום הייתי עוסקה בללמוד על הרוח, על הקיום שלנו כבני אדם, על עצמי.

כחודש לאחר מכן, במהלך ההפסקה בין 2 הרופאים, בעודי מחכה למחזור כדי להתחיל את הפרוטוקול החדש לפני השאיבה, נכנסתי להריון. טבעי.
כן כן, טבעי! אל אף השחלות הפוליציסטיות, על אף החצוצרה הסתומה – טבעי.

ואחרי זה הגיעו 9 החודשים. לא האמנתי עד הרגע האחרון שאני בהריון. לא העזתי להעלות תמונה בפייסבוק שרואים בה חלילה בטן. הכחשתי את נושא ההריון לכל אורכו. פחדתי להיקשר כדי לא להתאכזב כשהוא יפול. וחוויתי הריון לא פשוט. מבחילות והקאות נוראיות בהתחלה, דרך סימפיוליזיס חמור ועד קיסרי בסופו.

אבל ביום רביעי האחרון כשהחזקתי את עופרי שלי בידיים הבנתי הכל.
הבנתי שהכל בחיים מדויק. ושכל אחת מאיתנו צריכה לעבור שיעור מסוים בחיים לפני הכניסה להריון. שלי למשל היה שחרור מאיך דברים "צריכים" להיות. ושחרור שליטה.
הבנתי שבאמת דברים קורים בקצב שלהם.
הבנתי שהקשבה לעצמי זה המפתח הכי גדול להצלחה. לא רק בכניסה להריון, אלא בכלל.

ובעיקר הבנתי שזה בסדר. זה בסדר להיות מטופלת פוריות, זה בסדר לא לפרוח בהריון, זה בסדר לבכות. אנחנו נשים. אנחנו כוח. אנחנו אש. אנחנו עוצמה. וכדי לשמר את העוצמה הזו אנחנו צריכות להרפות מעצמנו ולאפשר לנו להיות.

אז אהובות שלי – תהיו אתן, תקשיבו לליבכן, וגם לכן זה יגיע.
אשמח לענות לכל שאלה. ולתת המלצות חמות על האנשים המקסימים שעזרו לי בדרך.

וזו ההזדמנות גם להודות לAdi Roditi Retter על עצם היותה. כי פשוט לא צריך יותר מזה.

טקסט 21.11

מה דעתכם על הפוסט?

* חובה