מפגשים וסדנאות

רוצים לדעת עוד? לחצו

קבוצת המומחים הרטרס- טיפולי פוריות

אני נהנת לטייל, לנהוג, להסתובב, לאכול, לראות דברים יפים ומעניינים, להעשיר את עצמי ולקבל השראות.

בזיכרוני יש אינסוף טעמים וחוויות שצברתי עם השנים- מסעדות ושווקים, חנויות בוטיק שוות,

ובבית יש לי חדר מלא בהפתעות שאספתי מכל העולם- סרטים, קופסאות, דפים וניירות, בדים, מפות, אקססוריז ועוד.. איתם אני מעצבת שולחנות.. מבשלת, משקיעה מחשבה, עורכת שולחן ומשתדלת להפוך כל אירוח לחוויה.

כל פעם אביא לכן טעימה קטנה ממשהו שריגש אותי, שאהבתי ועל הדרך אשמח לפרגן לבעל העסק..

אני מזמינה אתכן לצאת איתי לטיול השראה ולמצוא דברים יפים, מעניינים וחדשים…

יש לכן רעיונות? תשלחו לי- אני מבטיחה לחוות ולשתף..

סגור

עוד נשים נוספו לקבוצה ועוד מומחים הצטרפו לבית שלנו..
בוחרת לשתף אתכן בפוסט מקסים של ד"ר אריה יגודה- רופא מומחה בקבוצה שלנו…
שלום לכם.
באתי לכאן לסייע ולתמוך באלו שעוברים את המסע המפרך בדרך לפרי בטן.
בחרתי לפתוח בשיר מסע ,ובמספר הגיגים על טיפולי הפריה חוץ גופית להם אני שותף מזה כמעט שלושה עשורים.
הפריה חוץ גופית נוסטלגיה ומבט אל העתיד.
מטכניקה "ניסיונית" שנויה במחלוקת לטיפול רוטיני יום יומי מקובל.
דר אריה יגודה.
בשנת 1978 הייתי סטודנט לרפואה.
באותה שנה בחודש יולי בדיוק יום אחד לאחר שחגגתי את יום הולדתי העשרים ושש .נולדה בבית החולים הכללי אולדהם בבריטניה תינוקת בשם לואיז בראון.
העשרים וחמישה ביולי של אותה שנה .היום בו נולדה לואיז מהווה עבורי עד היום ציון דרך משמעותי במקצוע הזה שאני עוסק בו שנים לא מעטות.
ולא רק עבורי אלא גם עבור האנשים ששמו להם מטרה בחיים לעזור להביא לעולם צאצאים.
אבל בעיקר הוא חשוב עבור אותם זוגות שבזכות התבונה והתעוזה של צמד חוקרים וצוות מסור הפכו ויהפכו להורים.
יש אחרים שבוודאי יחלקו עלי ויאמרו ,שבעצם היום שבו נוצרה ההפריה או היום שבדיקת תבחין ההריון של אימה של לואיז הייתה חיובית , הוא היום ההיסטורי.
לאלה אומר שזה ממש ממש לא משנה איזה רגע נגדיר כהיסטורי.
מה שמשנה הוא מה שקרה.
ומה שיותר חשוב הוא מה שקרה מאז, מאותו זמן שגילינו שאפשר לבצע הפריה חוץ גופית.
פתאום נוצר ענף חדש ברפואה. ענף "ההפריה החוץ גופית."
ההתחלה לא הייתה פשוטה ,מלאה בחששות, דעות קדומות ,ותיאוריות מפחידות שלא היה להן כל בסיס מדעי.
יש שראו בעוסקים במלאכה אלכימאים המתערבים במעשיו של אלוהים, וניסו בחקיקה וכן בהפחדה מיסטית כמעט ,לגנוז את הטכניקה המתפתחת.
אבל הרצון להוליד ילדים והדחיפה של הרופאים והמדענים שרצו להיות חלק מהתהליך החלוצי הזה ,דחק הצידה את המתנגדים ורכבת ההפריה החוץ גופית החלה לדהור במלוא הקיטור לעבר עתיד מבטיח.
הוותיקים בוודאי זוכרים את מיעוט המשתתפים בכנסים הראשונים, והיום הם עומדים ומשתאים למראה המון המשתתפים.
הוותיקים גם זוכרים את העובדה שאז לדוגמא ערבבנו בעצמנו את המדיומים וייצרנו את הפיפטות כמו אמני זכוכית.
היום הדברים שונים. לא צריך לייצר. רק להזמין.
ולאחר שכמובן משלמים מגיע השליח נושא עמו מדיום מוכן לכל מטרה ופיפטה ומחט ייעודית לכל פעולה.
ואנחנו כל כך רגילים שזה קורה כך באופן טבעי ושגרתי, שאפילו לא שמים לב שזה משהו שפעם בכלל לא היה.
חוץ מזה יש לנו גם שפה משלנו. שפה שהיא בעצם אוסף של תהליכים ביולוגיים ,קיצורים לתיאור פעולות ,ושמות מסחריים של כלים ועזרים.
ההתקדמות בשטח ההפריה החוץ גופית הייתה מהמהירות ביותר ברפואה של המאה שעברה.
בתחום הקליני טכנולוגי ,הפכנו את שאיבת הביציות לתהליך פשוט עם רמת סיכון נמוכה מאד.
אפשרנו למטופלות לצפות בעוברים לפני החזרתם לרחם.
הפכנו את החזרת העוברים מהחזרה עיוורת להחזרה תחת בקרת הדמיה.
ארסנל התרופות גדל ושיטת היצור שונתה.
לא עוד תזקיקי שתן לא טהורים. אלא תרופות המכילות את ההורמון הטהור.
נכון נשארנו עדיין בעידן המזרק והמחט ,אולם הגישה החדשה מאפשרת לאישה להזריק בעצמה כמויות מדודות ומדויקות ללא צורך בשבירת אמפולה והמסת אבקות.
בנושא המעבדתי עשינו מספר צעדי ענק.
הקפאנו עוברים.
לאחר מכן ומאוחר יותר ביציות.
שינינו את שיטת ההקפאה.
פרצנו את גבולות מעטפת הביצית והזרקנו פנימה את הזרע.
פיתחנו טכניקה להבשלת ביציות מחוץ לגוף והפרייתן במועד מאוחר לשאיבה.
פיתחנו בדיקות גנטיות כבר לשלב העוברי המוקדם.
אפשרנו לצפות בעוברים בזמן אמת מכל מקום דרך המחשב או דרך מכשיר הטלפון החכם.
שינינו פרוטוקולי טיפול הפריה וגידול. כל זאת כדי להשיג יותר ויותר הריונות.
כשאני כך מביט לאחור ואפילו גם קדימה לעתיד אני רואה קודם כל דרך.
דרך שמאחוריה עומדים כל כך הרבה אנשים שכל אחד ואחד מהם עזר להניח אדן ועוד אדן ,פס ועוד פס, והכול כדי לבנות את הרכבת הזאת שממשיכה לדהור קדימה.
כשדוהרים קדימה במלוא המרץ צריך להעלות את השאלה לאן ?.
מה כיוון העתיד?.
שתי תעלומות מעסיקות אותנו.
האחת הינה הרחם.
הרחם אותו מקום שאנו מחזירים אליו את העוברים שיצרנו. ,
אותם עוברים שהתחילו חייהם כתא זרע וביצית ששאבנו ,בודדנו ,קילפנו ,חיברנו ,העברנו מצלוחית לצלוחית ,ממדיום למדיום ,צפינו בגדילתם ואפילו דירגנו אותם.
היינו להם "בייבי סיטר ".
ואז ברגע אחד כשהחזרנו אותם לרחם נפרדנו מהם ושלחנו אותם לעולם בלתי נודע. לעולם שאת תהליכיו עדיין איננו מבינים.
וכאן העתיד לכאן הרכבת דוהרת. לחקר של מה קורה שם ברחם מרגע ההחזרה.
להבנה ולידיעה מה קורה עם העוברים שם במחשכים.
זה העתיד ,זה מה שנצטרך לפצח בשנים הקרובות.
ויש ,יש חוקרים רבים שמנסים .ואחת לכמה זמן אנחנו מתבשרים על עוד חלק שמתגלה בפאזל הזה.
התעלומה השנייה שמלווה אותי מדי דיקור לשאיבת ביציות היא :העובדה שלא ניתן לדעת לפני השאיבה האם הזקיק באמת מכיל ביצית.
תמיד זו אכזבה נוראית למטופלת ולמטפל לסיים שאיבה ללא ביציות.
העתיד בוודאי יביא עמו אמצעי הדמיה שלא יהא מבוסס על מדיד עקיף ,אלא ידגים בבירור את הביצית.
כך נוכל להיות יותר מדויקים ולהימנע מדיקורי שחלות מיותרים.
אפשר לחלום על עוד דברים.
אני מסתפק בשניים אלו.
מחכה להעמיס אותם על הרכבת הדוהרת ,ולהמשיך קדימה.
כל הזכויות שמורות לדר אריה יגודה 9 בנובמבר 2015.

_____________________________________________________

מזמינה אותך לקבוצה שלנו לחצי

עדי

מה דעתכם על הפוסט?

* חובה