מצד אחד ממש בא לי לספר על כל החזרה שהייתה ועל כל הפלה, ועל כל מחזור טיפול שלא הצליח, ומצד שני אני לא רוצה לייאש בנות כי הסיפור שלי הוא סיפור שמח. כי יש לי את כפיר המושלם שלי שהגיע אחרי שמונה הפריות (ומי סופר כמה הזרעות) ואת נוגה שבאה אחרי 5 הפריות ואין יום שאני לא מודה לאלוהים שזכיתי להיות אימא שלהם.
אבל בראש השנה תמיד קשה לי קצת.
קשה לי לשכוח את ההפריה שהייתה שבועיים לפני ערב ראש השנה ושהיינו בטוחים שזו ההפריה שתהפוך אותנו להורים.
התפללנו וקיווינו וכל כך חיכינו לבטא כדי לספר להורים שלנו בערב עצמו.
המחזור לא הגיע באותו יום ואני מיהרתי וסיפרתי לאימא שלי.
כל הערב היא הגניבה לי חיוכים וחיבוקים. התרגשה איתי בשקט.
דמעות של אושר עמדו לי בגרון וזה היה ערב ראש השנה הכי טוב שהיה לי אי פעם.
ואז חזרנו הביתה. והלכתי לשירותים.
וראיתי שיש לי כתם גדול של דם.
חשבתי שזאת ההשתרשות ושבגלל זה קצת כואבת לי הבטן והגב.
הלכתי לישון, ויום למחרת כבר גיליתי שזה לא השתרשות אלא מחזור.
ההריון הקצר ביותר בהיסטוריה. הריון של הדמיון.
הייתי שבורה. מרוסקת.
כעסתי כל כך!!
זאת הייתה ההפריה החמישית שלי, היית מצפה שאני כבר אתרגל, אבל הפעם זה הפתיע אותי. הפעם הייתי בטוחה שזה זה!!
ההריון הזה, שלא באמת היה, לימד אותי לא לצפות לכלום.
אחריו, כל טיפול שעשיתי הרגשתי בוודאות שהוא לא הצליח. וצדקתי.
עד להפריה של כפיר. וזאת הייתה הפריה מזעזעת!! הייתה הפסקת חשמל והיא נדחתה בשעה ורבע, והרגשתי רע, ורבתי עם בעלי. אפילו היה לנו פנצ'ר באוטו כשחזרנו מהמרפאה.
ובכל זאת כאילו הרגשתי בפנים שזה זה. אבל לא רציתי להאמין.
אמרתי לכולם שזה לא יקרה. סירבתי לבדוק את הבטא.
רק שלושה ימים אחרי התוצאות (שלושה!!) הסכמתי שבעלי יכנס לבדוק.
ואז ראינו 6344. ואני הייתי בשוק, ומשהו בתוכי נפתח כל חזק וכל כך עמוק שאני אפילו לא יכולה להתחיל ולתאר מה בדיוק התחושה.
רק שידעתי שההריון ימשיך, ושיהיה לי ילד מקסים (כן, הרגשתי שזה בן).
ולראש השנה שלאחר מכן כבר הגעתי עם בטן של חודש חמישי.
אני חושבת שאם אני צריכה לבחור מסר מחזק לקראת השנה החדשה לכל הבנות שעוברות את המסע הזה אז המסר שלי הוא שלרוב דברים לא קורים בדיוק בתזמון המושלם. אבל הם פשוט קורים. וזה קסם.
בהצלחה לכל הבנות המקסימות ושנה טובה!!!!!!!!!