הפייסבוק הוא כלי מאוד חושפני- לטוב או לרע, אם נחשוב על זה הוא תמיד מציף בעיקר את הדברים הטובים שקורים לאנשים- תמונות מטיולים, מאירועים, תמונות של הריוניות מאושרות וילדים מחייכים.. אבל אף אחד לא באמת יודע איך נראים החיים שמאחורי התמונות, איך התמונה צולמה בשבריר של שנייה שבה האנשים חייכו למצלמה..

אני מוצאת את עצמי מסתכלת בפייסבוק, על הריוניות ומתחילה יותר ויותר לשחק מעין משחק מוזר עם עצמי כדי לנחש מי עוד לא בהריון מהחברים שהעלו סטטוס של חתונה.. אני מבינה שאני לא טועה, כל מי שחשבתי שיש לה קושי להיכנס להריון, אכן זה נכון.

מרגישה דרך התחושות שאני לא לבד- הנה יש עוד בנות שאני מכירה שלא מצליחות כמוני להביא ילדים בקלות. זה גורם לי לעצב מצד אחד, לא פייר שגם הן לא מצליחות. אבל גם לתחושה שאולי הן יוכלו להבין אותי. אני מוצאת את עצמי בלי יותר מדי מחשבה שולחת לכמה מהן הודעה, אם גם להן יש קושי בקליטה להריון- חוצפה לא נורמלית מצידי, אבל באותו רגע אני מרגישה שאני חייבת.. ואני מבינה שפעלתי נכון ושאכן אנחנו באותו הסרט..

איך לפעמים אנשים שהכרנו במקרה, אנשים שפגשנו לרגעים בחיים וכרגע הקשר הוא פייסבוקי בלבד, חוזרים להיות משמעותיים בחיינו.

אני מתחילה להבין שיש לי כוחות לראות דברים- אני מזהה נשים עם קשיים, מזהה נשים שבהריון, נשים שמבייצות, מתחילה להבין שאני מקבלת מסרים.. תמיד היה בי צד רוחני, אבל אף פעם לא התמדתי במטרה לפתח אותו יותר מדי… אןלי הגיע הרגע לתת לו יותר מקום בחיי…

———–

התחברת,

אשמח לדעת אם גם לך יש כוחות מיוחדים,

עדי