מצפה ומצפה, יושבת ומחכה..
מתלבטת איפה לעשות את הבטא,
מאמינה שמשנה מקום משנה מזל אבל האם זה נכון?
כבר התחברתי לאחות שמוציאה ממני דם, לפעמים אני רואה אותה כל כך הרבה פעמים במחזור טיפול שאני מרגישה שהיא חברה שלי גם.
קמה בבוקר, מסתכלת במראה, משדרת אנרגיות טובות ומתפללת לראות מספר שקרוב למספר האורחים באמפי בקיסריה,
מנסה להעביר את הזמן, מבקשת מכולם להתפלל, להחזיק אצבעות ברגליים ובידיים העיקר שזה יהיה מאחוריי,
רוצה להשתין על מקל, קוראת בפורומים ומבינה שזה סתם.
בתוכי אני יודעת שלא משנה מה אעשה זה לא בשליטתי ואם הילד הזה אמור להיות שלי זה לא תלוי בי.
שעה עוברת ועוד שעה, אני נכנסת כל דקה לבדוק אם יש כבר תוצאה, לקראת 14:00 אני נכנסת כל שנייה, מרעננת ומרעננת או מחכה לצלצול שיגאל אותי מהציפייה.
הגיע 15:00, אני כבר לקראת התמוטטות, לא מצליחה לחשוב על שום דבר, אולי הפעם אני אזכה לראות מספר יותר גדול מ-5!