לפעמים אני בוחרת לא לחזור למקומות הכואבים בחיי..בשביל מה? כבר הייתי שם..
זה לא היה מקום נעים בכלל, אבל כשעדי מבקשת אז…
ומתוך המקום הזה הבקשה שלה לשתף, לעזור כנראה שבאיזשהו מקום יש בי עוד את הצורך לדבר על זה, אז החלטתי לכתוב.
אימהות יקרות, שותפות לגורל, אין מאמינה ממני באחוות נשים ובכוח נשי.
אני מאמינה שיש בתוכנו המון תעצומות נפש להפוך עולמות, וכאימא, מי לא הייתה רוצה להפוך את העולם כדי שהבת שלה תהיה מאושרת???
ואולי זאת ההנחה שממנה אתחיל לשתף אתכן…
מהתחושה המאד חזקה שלי, כאם, לעזור לבת שלי להיות אמא! אני רואה אותה, יושבת ומזריקה, מסתכלת עליה ותוהה מתי התהליך הזה כבר יגמר? מתי גם היא תזכה כבר לחוות הריון ולידה? מחכה לרגע הזה שהיא סוף סוף תבשר לך את המשפט המיוחל.
ובינתיים, א נימחכה. תומכת מהצד בזמן שהיא רצה לבדיקות דם ואולטרסאונדים למיניהם, מגיעה איתה לרופא אם צריך, נמצאת שם בשבילה- לפעמים בשקט ולפעמים לא. מנסה לייעץ, להעלות השערות/תהיות למצב, מציעה אולי ללכת לרב, נוסעת לכותל לשים פתק, מבקשת מאלוהים שיקל עליה.
מסתכלת עליה כמה היא אמיצה, כמה כוח (פיזי ונפשי) יש לה, כמה היא מתאמצת לשמור על מהלך החיים ולא להישבר. גאה בה.

——————————————————————

תודה שקראת עד לכאן.

גם הבת שלך עוברת טיפולי פוריות? כתבי לי.

עדנה.