הייתי לפני ההפריה הראשונה.
כל כך חיכיתי לה אחרי 10 הזרעות, חלקן כפולות, שלא צלחו והשאירו אחריהן הרבה מרירות.

משהו בי רצה להאמין שעכשיו, כשאני נכנסת ל'זירה של הגדולות', הכל יפעל לטובתי. הרי הסטטיסטיקה מדברתעל 23% סיכויי הצלחה וכניסה להריון. באמת רציתי להאמין שאני אעבור את ההזרעה והופ!!! אני אהיה בהריון.

הגעתי בהתרגשות גדולה מפני הלא נודע..

הרופאה הכינה אותי להרדמה. לשמחתי זה היה במדיקל סנטר ויש לי בבית החולים הזה אנרגיות טובות.
נכנסתי לחדר, קשרו לי את הידיים והרגליים, ותוך שניה נרדמתי…. לא הרגשתי כלום, הגוף והנשמה נחו להם בזמן ששאבו לי את כל הביציות שהיו בכל שחלה..

עברו שבועיים של מתח קשה. כל כניסה לשירותים הפחידה אותי, כל התכווצות חשבתי שזה זה- הנה הם כאבי ההשתרשות. ספרתי את הימים, שהיו כל כך רבים וארוכים!! השעות פשוט לא עברו לי.
אבל בסוף זה הגיע, קיבלתי את התשובה…..
הסטטיסטיקה בגדה בי………
אין הריון…….
בכיתי נורא…….

—————————————————————–

אחרי בטא שלילית אני בדרך כלל מעודדת את עצמי עם איזו שהיא מתנה קטנה. איך את מתעודדת?

ספרי לי

עדי