וסטבוליטיס, אנדומטריוזיס, ואגינסמוס…
מגיל 17, ועוד לפני שהפכתי לעדי רטר, התמודדתי עם כל כך הרבה מילים ארוכות ומסובכות שאמא שלי עד היום לא יודעת להגות…
מה זה אומר בעצם? איך מתמודדים עם כל הקשיים שהמילים האלה מביאות איתן?
מי שמכיר אותי יופתע ממה שעבר עלי בשנים האלה כשעוד הייתי רק רודיטי.
אז בואו תכנסו לי לתוך התחתונים ונדבר על הדברים שנשים לא משתפות, לא חושפות ולא מדברות עליהם.
לא קל לי להיחשף, אבל אני מרגישה שאני חייבת
כי
זה לא בושה
לא ביקשתי לקבל את זה
למדתי (ואני עדין לומדת) לחיות עם זה…
אחרי שקראתי את הכתבה בעיתון לאישה, התחלתי להבין שכנראה אני לא סובלת סתם, כנראה שאולי אפילו יש שם לכל הדבר הזה- וסטיבוליטיס.
זה שימח אותי במקצת לדעת שלפחות אם יש לי וסטיבוליטיס אז אפשר לחפש מידע, לקבל טיפול ראוי ולהבין איך יוצאים למלחמה.. מלחמה להחזיר לעצמי את הנשיות, את הילדותיות, את התחושה שאני מסוגלת להיות כמו כולן…
קבענו פגישה לפרופ' בורנשטיין בחיפה, אני אפילו זוכרת מה לבשתי.. הייתי כל כך תמימה.. ילדה בת 18 שבאה עם אמא שלה לקבל עוד חוות דעת מרופא, רופא שיבדוק אותה וישאיר לה עוד צלקת באזור הכי אינטימי לכל אישה.
נכנסנו אליו, הייתי מלאת פרפרים מצד אחד של התרגשות, מצד שני של חששות.. התיישבנו מולו והתחלתי לספר לו לפרטי פרטים, איך הפעם הראשונה שלי, הרגע שכל ילדה/נערה מצפה לו ומדמיינת אותו, הפך בן רגע לחוויה אחרת..הוא הקשיב לי ולמה שסיפרתי וביקש שארד לפרטי פרטים..
בשיחה עם הרופא הבנתי שכל התסמינים שאני סובלת מהם, לא בדיוק התסמינים שמאפיינים את הוסטיבוליטיס.. והייתי במתח. ביקשתי ממנו שיבדוק אותי.
פעם ראשונה שראיתי מכשור כל כך משוכלל, מצלמות תלת מימד, כיסא נוח ומפנק, כזה שלרגע היה אפשר לחשוב שעוד שנייה קופצים אגרופים מהמשענת ועושים לי מסג'. הוא היה מאוד עדין וביקשתי שיסביר לי בכל שלב מה הוא עושה.. הוא ניסה לגעת לי שם אבל אני הייתי כל כך כאובה, נפשית ופיזית, לא יכולתי יותר הרגשתי שאני נאנקת מפחד מהכאב ומהכאב עצמו וישר התחלתי לבכות… מעטות הפעמים שלאורך השנים עליתי על כיסא הגניקולוג והדמעות לא זלגו..
הוא סיים את הבדיקה ואמר לי שיש לי וסטיבוליטיס, חייכתי לעצמי כי כבר זיהיתי את השם מהכתבה בעיתון. הוא התחיל להסביר לי לפרטי פרטים מה זה בעצם המילה הזאת שהולכת במובן מסוים לשנות אותי ואת הייעוד שלי בחיים.
לפני 13 שנים עולם האינטרנט לא היה נגיש ומוצף במידע כמו היום… עדין גם היום קשה למצוא ברשת נשים שמשתפות בנושא, שכותבות על התהליך ועל התמודדות עם הבעיה. לכן אני אמשיך לספר את הסיפור שלי ולהציף אותו ואת מה שעברתי ועדין עוברת…
——————————
אהבת? מוזמנת לכתוב לי,
עדי
לא פשוט ולא קל
נכון!
עדי יקרה,מרגשת כתמיד…
עצם החשיפה שלך ,הכנות והנגיעה במקומות
כל כך רגישים ואינטימים,
בנוסף על האומץ שלך אין לי ספק שהרבה מאד בנות יודו לך יזדהו,ויחשפו עצמן בבלוג מיוחד זה.
את ניפלאה
סיגי יקרה!
תודה לך על המילים החמות.. מסכימה שהרבה נשים שיודעות שהן סובלות מהבעיה או לא יודעות יוכלו לקבל דרך הסיפור שלי תקווה,
אם אעזור אפילו למישהי אחת, עשיתי את שלי (-:
עדי
סיגלית אהובתי,
תודה לך על התמיכה האינסופית, האמונה לאורך כל הדרך, החיבור לארבלי, לרוני ואלי- את משהו מיוחד!
גמר חתימה טובה,
עדי
היי עדי,
כמי שחוותה את הזוועה אני יכולה להגיד שעשיתי את הטיפול החדשני עליו דובר בעיתון לאשה והוא עזר לי רבות.
אני ממליצה לך בחום לפנות למרפאה המטפלת- "אומדיק" את יכולה לחפש בגוגל טלפון.
בהצלחה.
היי יעל יקרה,
אני בהחלט אבדוק ואסתכל,
תודה לך!
עדי