אני שמחה להגיד שהצלחתי לשמור על כל החברות שלי בתקופת הטיפולים.

זה לא היה קל. לא פעם הרגשתי שאני מהלכת על חבל דק שבין הכאב הפרטי שלי לבין הרצון לשמוח בשמחתן.

כן, לפעמים כעסתי וקינאתי וכאבתי, אבל תמיד הזכרתי לעצמי שאלו תחושות פרטיות שלי, שאף חברה לא נכנסה להריון בשביל להכאיב לי. כל כך קל להישאב למקומות האלו, אבל אין בזה שום רווח, סתם הפסד לשני הצדדים.

החברות שלי ואני הצלחנו תמיד, לאורך כל התקופה, לשמור על תקשורת פתוחה ואמיתית בינינו. הם היו מודעות לקשיים שלי להכיל חלק מהדברים, אבל גם אני הייתי מודעת לקשיים שלהן לספר ולחלוק. לא התחשבנו אחת לשנייה, וזה לדעתי סוד הקסם. ידענו שזו תקופה וזה יעבור.

ובאמת, עכשיו שכולנו אימהות, אין דבר יותר כיף מלהיפגש יחד ולראות את הילדים של כולן משחקים.

————————————————————————-

איך הקשר בינך ובין החברות שלך בתקופת הטיפולים?

ספרי לי

עדי