את בתי הבכורה הביאה לעולם חסידה. החסד שהעתירה עליי אותה אשה פרץ לי שער שהיה חסום בפניי שנים ארוכות לעולם דמיוני ומופלא- אימהות. אימהות כפולה ומכופלת- לארבעה תינוקות בשנה אחת. את סיפור הנס שלי סיפרתי לקהל הרחב בכמה וכמה הזדמנויות. את ההזדמנות הנוכחית אני רוצה לנצל כדי לחזור מעט אחורה- לקשר המיוחד שנרקם ביני לבין הפונדקאית שלי, החסידה שלי.

הקשר ביני לבין נעמה התחיל סמוך לראש השנה לפני ארבע שנים. זה התחיל בחיזור מגומגם. אני עניתי למודעה שהיא פרסמה בפורום הפונדקאות באינטרנט. לא הייתי צריכה לענות כיוון שלא עניתי על הדרישות. אבל הייתי מספיק נואשת ועקשנית בשביל לדלג על המשוכה שהיא הציבה- היא ביקשה לעבור תהליך עם זוג דתי. אנחנו לא דתיים. התנצלתי כבר בהתחלה. למרות זאת יש לנו אמונה- אמונה שאפשר לגשר על פערים אם מאוד רוצים. היא לא ענתה מיד, ואני קבלתי זאת בהבנה גמורה. אבל כעבור שבועיים קיבלתי ממנה אות חיים- היא הציבה דילמה. האם אני מוכנה לקבל את דרישתה להיוועץ ברב במקרה שתעלה שאלה של הפלה. הרמתי את הכפפה ופניתי ל"פועה"- מכון פריון על פי ההלכה. הרב של פועה השיב לי שבמידה ורופא ממליץ על הפלה, הרבנים מתיישרים עם ההחלטה הרפואית. העברתי את המסר לנעמה והיא מאוד העריכה את התייחסותי הרצינית. היא הסכימה לעלות שלב ביחסינו ולשוחח בטלפון.

מן העבר השני של הקו ענה לי קולה הנעים והחם. סיפרתי לה על כל ניסיונותיי העקרים להיכנס להיריון. הרגשתי שנעמה מקשיבה באהדה והזדהות. כאב לה ביחד איתי. הרגשתי שהיא רוצה לעזור לי. היו לה גם מניעים כלכליים משלה. רצון לשפר את תנאי הדיור של משפחתה. אך היא לא הציבה את הרצון הזה בקדמת הבמה. היא העניקה לי את ההרגשה הנדירה שהיא באה לעזרי, לחלץ אותי מצרתי. המלאך שלי.

לאחר דאבל דייט מרגש עם בני הזוג החלטנו לצאת לדרך ביחד. ידעתי שנעמה היא האחת שלי ושאיתה יגיע ההיריון המיוחל. הרגשתי שקרה לי נס שהכרתי אותה והייתי מוכנה לעשות הכל כדי שהיא תרגיש בנוח ושהתהליך יצליח. אבל כעבור מספר שבועות עמד השידוך שלנו בפני מכשול. הועדה לנשיאת עוברים לא נתנה את אישורה לנעמה כיוון שהיא אישה נשואה. על פי החוק נשים נשואות מאושרות רק במקרים חריגים- לאחר שהוכח שהזוג כשל למצוא פונדקאית לא נשואה. ההסתייגות הזו של החוק מנשים נשואות יסודו בחשש ההלכתי לממזרות במידה והפונדקאית נשואה. למעשה אין תמימות דעים בקרב הרבנים בסוגיה זו. המחמירים מקפידים לאסור פונדקאית נשואה והמקלים מאשרים. נעמה שלי פנתה לרב אבינר שאישר לה את התהליך וכך יצאה רגועה לדרך.

גם הועדה לנשיאת עוברים נעתרה כעבור שבועיים ואישרה את מועמדותה של נעמה.

מכאן ואילך המשכנו בתהליך בנחישות ואופטימיות והקשר בינינו הלך והתחזק. הפכנו לחברות. משוחחות בטלפון, משתפות בקשיים, בפחדים, ברגעים הקשים. הרגשתי שאני יכולה לסמוך עליה ולשתף אותה בכל מה שיושב על לבי. גם נעמה שיתפה ובעיקר התרגשה מאוד מן ההרפתקה יוצאת הדופן שאליה היא נכנסה בעיניים פקוחות וסקרניות. נעמה לא חששה לרגע מתגובות הסביבה. הסביבה המלוכדת, הצפופה, התובענית שממנה היא הגיעה- התנחלות בלב השומרון. לא ניתן להתחמק ממבטים ותהיות בסביבה שכזאת. נעמה רק ציפתה ודמיינה בחיוך שובבי איך תגיב ומה תאמר לעיניים הסקרניות שיתהו על בטנה המתעגלת. כמה רצתה כבר לשתף, בפתיחות וללא שמץ בושה- אני פונדקאית!

גם בסוגיה איך לספר לילדים לא עלה בליבה כל חשש. היא פשוט סיפרה להם בטבעיות ובפשטות על החברה שלא יכולה להרות, ועל הרצון שלה לעזור לאותה חברה להביא ילד. והילדים הגיבו בפשטות וטבעיות כמו אימם, ואף סיפרו על כך בגאווה בבית הספר, לנוכח עיניהם המשתאות של התלמידים והמורים.

נעמה המשיכה לצעוד לאורך כל הדרך ללא שמץ ערעור או הרהור, עטויה באמונה אינסופית וחיוך מקסים. לא היה לה ספק שהיא כבר בהריון כשנכנסה להיריון המיוחל. אני הסקפטית לא הבנתי מאין הביטחון המופרז הזה הרבה בטרם קיבלנו תשובה חיובית. אבל נעמה ידעה, וצדקה. היא היתה בהיריון כעבור שנה בדיוק מהיום שבו הכרנו.

היו עוד כמה הרפתקאות ותפניות דרמטיות בהמשך הדרך אשר לא שינו במאומה את נחישותה, מסירותה ורוחה הטובה. ורצה הגורל וגם אני נדבקתי בהריון, וכך צעדנו שתינו נושאות עוברים לאותה משפחה. לא היה לי ספק- נעמה היא זו ששינתה את גורלי.

לפני כמה חודשים בנות מהיישוב שלה, סטודנטיות לקולנוע, עשו עליה סרט (לצפייה לחצי כאן) הסרט עסק בסוגיות ההלכתיות של פונדקאות, תוך התייחסות להחלטה האמיצה שנעמה עשתה לפנות לתהליך למרות שהיא נשואה. הסרט זכה לאחרונה במקום ראשון בפסטיבל הרצליה. בין התגובות המפרגנות עלו גם תגובות שמרניות וזעפניות על האישה שיצאה בניגוד לנורמות הדתיות, ופנתה לרב מתיר שאישר לה תהליך שנוי במחלוקת. התכווץ לי הלב לקריאת התגובות. בזכות האישה הזאת יש לי משפחה. בזכות נשים כמוה יש לאנשים אחרים סיכוי לצאת ממעגל הייאוש ולהפוך להורים.

נעמה עשויה מהחומר ממנו עשויים חלוצים. היא פורצת דרך. היא רוצה ועושה. רוצה ומוצאת את המשעול שיוביל אל המטרה. היא לא שברה את הכלים. היא חיברה אותם מחדש.

———————————————————–

תודה שקראת עד לפה, מחכה לתגובה שלך

מיכל ביטון

דף הפייסבוק של "דיבורים מהבטן"