אנחנו חברות מהשירות הצבאי, עם השנים הפכנו להיות משפחה!

אני התחתנתי וילדתי את ביתי הראשונה..

לאחר נישואיה – חיכיתי לשלב שגם לה יהיו ילדים וילדות שנחלוק סטטוס..

מהר מאוד הבנתי שיש בעיה, ניסיתי להיות בשבילה כמה שיכולתי.. אבל זה תמיד רחוק, אני לא מבינה את התהליכים שהיא עוברת, ניסיתי לעודד, להגיד מילה טובה..

למעשה הייתי שם בשבילה, אבל לא חוויתי קושי בתהליך שלה, עד הרגע שבו גיליתי שאני בהריון, הדבר הראשון שרציתי לעשות הוא לספר לה- ונתקעתי..

איך אני יכולה לספר לאהובה שלי, שהיא סובלת כל כך..

שאני רואה שחייה נכנסו למצב של השהייה, הפסיקה את העבודה שלה, עוד רופא, זריקה חדשה, כדורים, תכנות של חיי המין, של הזוגיות, עוד שאיבה, והחזרה והפעם אני אומרת לה שיש לי הרגשה טובה (ובאמת יש לי.. ) ושוב פעם הכל מחדש! רופא חדש עוד זריקות, כדורים.. וחוזר חלילה..

איך מספרים לחברה טובה, לבת משפחה שהיא סובלת ואני ברוך השם נקלטתי..

התפתלתי רבות והחלטתי להיפגש אתה ולספר לה, אני מתגוררת בעיר אחרת, ולא מצליחה לתאם איתה.. כל כך רוצה לספר- אבל לא מוצאת את הזמן הנכון..

ואז,  אני מחליטה, אספר לה בטלפון, הכי טוב..

אני מתקשרת ואומרת לה שאני צריכה לספר לה משהו, והיא אומרת לי, את רוצה לספר לי שאת בהריון..

מצד אחד הרגשתי אנחת רווחה, אבל מהצד השני, חברה טובה שלי, אחותי ידעה שאני בהריון ושלא סיפרתי לה..

כל כך התעצבתי והרגשתי מאוד רע עם עצמי..

ובינתיים ברקע, היא סובלת וממשיכה הלאה.. נשמעת אחרת, עצובה יותר, מתחילה לברר על פונדקאות ואימוץ..

ומחליפה עוד רופא. הפעם, רופא שמחליט על פחות כדורים ובלי הרבה זריקות..

ואני מתפללת בכל ליבי, שהחברה האהובה שלי תחזור להישמע ולהיות כשהייתה, אישה בריאה, חזקה, מאושרת ושמחה..

וטיפול… והפעם תשובה חיובית אבל הבטא קטנה.. אני אישה מאמינה, מתחילה להתפלל.. וכל יום שישי מדליקה עוד נר שבת, לוקחת על עצמי שעד שהיא תלד ילד/ה בריא/ה אני אדליק עוד נר..

ואי אפשר לשמוח, זה ממש בהתחלה..

ועוד יום, ועוד חודש.. ואז נולד לי אחיין חדש!

דנה

שיר שליווה אותנו לכל אורך השירות הצבאי- "זה מפלס עד הסוף"

—————————————————

רוצים לכתוב למישהי שיקרה לליבכם ולחזק אותה?

תכתבו לי ואפרסם באהבה, rettersblog@gmail.com

עדי